<h1>רבינו ירוחם ני"ח ח"ב</h1>
<h2>דף נד:</h2>
מקום שנהגו לעשות מלאכה בט' באב עושין שלא לעשו' אין עושין. ובכל מקום ת"ח בטלים, ולעולם יעשה אדם עצמו כת"ח. וכל העושה בו מלאכה אינו רואה בה סימן ברכה לעולם.
עוברות ומניקות מתענות ומשלימות בט' באב ובי"ה כך פשוט בפסחים.
ערב ט' באב שורה מטפחת במים ומוציאה והיא מתנגבת ומקנח בה פניו ידיו ורגליו בלילה, פירוש כדי להצטנן, ולמח' מעבירה על גבי עיניו, פירו' להעביר הלפלוף וחבלי שינה מהעינים כך פשוט. וכתבו התוספות שמותר ליטול ידיו כדרכו לתפלה, וכן כל היום אם עשה צרכיו שיצטרך ליטול ידיו כדי שיוכל לברך. ויזהר שלא ליטול כל היד אלא עד פרקי האצבעות להעביר הלכלוך. ובירושלמי [תענית פ"א ה"ו] כתב ומעביר ידיו על פניו כשרוחצן, ומעביר לפלוף העינים וכן כתב הריב"ג. והרמב"ם כתב שאסור בט' באב ובי"ה שום רחיצ' בידים ולפיכך אינו מברך ענ"י ולא המעביר שינה, וראשון נראה עקר. ובנתיב ז' בענין י"ה ח"ב תמצאנו כי דינם שוה.
ט' באב אסור ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה כמו באבל. פירוש ט' באב יותר חמור מאבל ברחיצה דבט' באב אסור בין בחמין בין בצונן בין פניו ידיו ורגליו בין כל גופו כדאי' דאסור להושיט אצבעו במים בט' באב כמו בי"ה כך פשוט. ובנעילת הסנדל דוקא בעיר אבל בדרך מות' כמו שכתבתי בתעני' צבור [ח"א]. כתב אבי העזרי כי הישראלים הדרים בין הגוי' מותרי' בנעילת הסנדל וכשיבואו ברחוב שדרים הישראלים שאז אסור להם בנעילת הסנדל, וקולא גדולה היא.
